תפריט
תפריט
משבר האקלים נמצא בכותרות כבר תקופה ארוכה, תוך דאגה כנה לעתיד הנכדים של כולנו. אז נחמד לדעת שהמס על רכישת כלים חד פעמיים עלה, אך מה שבאמת משפיע נוגע לצריכת אנרגיה. מכאן שאחת המטרות הראשיות היא למזער פליטת גזי חממה לאטמוספירה, ולהשקיע הרבה יותר באנרגיה מתחדשת, ממש כפי שמציעה אנרגיה סולארית. לאור כל זאת מגוון מדינות נכנסו לתחרות בריאה – מתחרות מי יותר משקיעה באנרגיה מתחדשת. מהי אם כן תמונת המצב נכון להיום, מהו המצב בארץ, ואף איפה אנחנו ביחס לשאר העולם? יצאנו לבדוק!
נכון להיום, עדיין משקיעים רבות ברוב העולם ביצירת אנרגיה שמקורה בפחם, נפט וגז, אם כי אט אט יותר ויותר כסף מופנה להפקת אנרגיה מתחדשת, כאשר מדינת ישראל גם כן משקיעה, אם כי עוד יש לה דרך ארוכה. בשנת 2016 נחתם "הסכם פריז" ע"י כ197 מדינות (מדינת ישראל אחת מהן). הסכם פריז דן במגוון יעדים חשובים שנועדו למזער פליטה של גזי חממה ע"י מעבר משמעותי לייצור אנרגיה מתחדשת, עובדה שבין היתר תומכת באזורים נכשלים שבהם קיימת בעיה של תשתיות חשמל.
מדינת ישראל הכריזה שעד שנת 2030 30% מסך ייצור האנרגיה תהיה מתחדשת. עם זאת, נכון להיום היעדים שהמדינה הציבה בנושא טרם הושגו. מעבר לכך, לא הוגדרו יעדי ביניים ולא הוגדרו יעדי המשך (לגבי המדיניות הרצויה לאחר שנת 2030). אם נוסיף לכל זאת את הנתון שרשת ההולכה ורשת החלוקה טרם פותחו כהלכה והן אינן מותאמות לייצור של 30% ייצור אנרגיה מתחדשת, נמצא שמדינת ישראל אומנם נחשבת פעילה בתחום, אך היא נדרשת לערוך תוכנית פעולה הרבה יותר מדויקת ומושכלת.
אלו הישגים כן ניתן לזקוף לטובת מדינת ישראל? רשות החשמל יצאה עם מכרז להקמה של מתקן פוטו וולטאי שמאפשר אגירת חשמל, אך במקביל לא פורסמו הסדרים עבור אגירה של מתקנים שכבר כן עומדים. על מנת ששלב זה יעלה הילוך, נדרשים להסדיר את התעריפים שנוגעים לאגירה, ואף ח"ח נדרשת להחזיק בתוכנית מוסדרת עבור אגירת חשמל.
בעשור האחרון נמצא שטכנולוגיה סולארית הכי משמעותית עבור ייצור אנרגיה מתחדשת, ואף בשנים האחרונות ניכרת עלייה בהשקעה בתחום, כך שנכון להיום אנרגיה סולארית ואנרגיה שמופקת ע"י טורבינות רוח הם שני מקורות משמעותיים עבור הפקת אנרגיה. כמו כן, בזכות הירידה המשמעותית במחירי הפאנלים, ניתן למצוא תחרות בריאה בין שתי האפשרויות. מצד שני, טרם הושגו היעדים שמדינת ישראל הציבה לעצמה, כאשר היעדים שהושגו עד לשנת 2019 בסה"כ משקפים את היעדים שהוצבו עבור שנת 2014.
יש מדינות שיותר משקיעות בייצור ובקידום אנרגיה ירוקה, כאשר ארה"ב בהחלט פותחת פער מכובד ומשמעותי. לפי הנתונים, נראה שארה"ב עומדת יחסית יפה ביעדים. נכון לשנת 2020 רמת ייצור האנרגיה המתחדשת של ארה"ב הגיעה לכדי שיא של 22%, כאשר מנגד היקף ייצור האנרגיה מפחם צנח ב30%. כמו כן, גם באירופה הבשורות אופטימיות, כאשר האיחוד האירופי עומד בחוד החנית. עוד נציין שמאחורי ההצלחות הירוקות נמצא לא מעט החמרות שנוגעות להפקת אנרגיה שמבוססת על דלקי מאובנים. לצורך הדוגמה נציין שבבריטניה הוטמעו שלל טכנולוגיות ירוקות בתחבורה הציבורית, ובצרפת השיקו תוכנית חדשה שנוגעת לקיימות סביבתית ולחיזוק אנרגיות מתחדשות.
שנחזור לבחון מה קורה אצלנו במדינת ישראל? מצד אחד אנחנו מובילים בעולם בחסכון במים, ומצד שני אנחנו נחשבים כצרכני פלסטיק מובהקים. מצד אחד הגדרנו יעדים ראויים, אך מצד שני אנחנו מדשדשים במקום, ויש שיגידו לא מעט בשל המעורבות של חברת החשמל. מנגד, מגיע למדינת ישראל גם לא מעט קרדיט. היא עובדת עם פאנלים סולאריים יותר יעילים, היא מקדמת תמריצים והיא מקצה מימון משמעותי לטובת קידום מתקני אנרגיה מתחדשת, בעיקר קידום שממוקד לוחות סולאריים.
מה אם כן מקומה של חברת החשמל בכל הסיפור? האם היא בעיקר מאוימת, או שהיא גם תומכת? ובכן עם נתונים לא ניתן להתווכח ועל כן נציג שנכון לשנת 2022 ח"ח הכריזה שהיא תשקיע לא פחות מ40 מיליון ש"ח כדי שכולנו נזכה עד לשנת 2030 להפיק כ30% מסך האנרגיה באמצעות אנרגיה מתחדשת (אם ע"י שמש ואם ע"י רוח). לשם כך התוכנית היא להקים כ150 אלף ק"מ קווי הולכה. פה יש לציין שרשת ההולכה לא פותחה כהלכה במשך שנים, וזאת בעיקר כי ח"ח כיכבה כמונופול. כיצד אם כן הסיפור קיבל תפנית? ובכן נכון להיום ח"ח אומנם מונופול בתחום ההולכה, אך כבר לא בתחום הייצור.
שנסכם? יש עובדות בשטח, המדינה מקדמת תכניות פרו אנרגיה ירוקה, ואף קיים אינטרס כלכלי להקים רשת הולכה. מכאן שנכון להיום מדינת ישראל והעולם כולו מבקשים כמה שיותר לקדם שימש באנרגיה מתחדשת. המדינה מחזיקה בתוכניות מגירה, אט אט מיישמת ובמקביל חברת החשמל לומדת כיצד ניתן להרוויח מכל הסיפור. האם נעמוד ביעד שמכוון לשנת 2030? ימים יגידו.
